החג היווני שלי

חג יווני – בהחלט לא כינוי שאי פעם דמיינתי שאתן לראש השנה. אבל הנה, לפעמים המציאות מעצבת לנו את עולם המושגים.
כזכור מהפוסט הקודם, את קישוטים לראש השנה אני הוגה ויוצרת לרב ממש בשעות האחרונות לפני החג. כך היה גם בשנה שעברה: נשארו לי שעות בודדות לחג וחיפשתי רעיון לקישוט השולחן. משהו שיהיה קל הכנה ומחומרים שיש לי בבית, כי אפילו זמן לקנות השלמות לא היה לי.
פתאום נזכרתי שזמן מה לפני כן קניתי "ניירות עיתון" שמיועדים לאריזת מזון או לכל מיני שימושים אחרים שקשורים במזון שומני. לרב הם מגיעים בדוגמאות שנראות כמו עיתון בשחור-לבן או כיתובים שקשורים לקפה בחום-לבן. ופתאום מצאתי את אלה, עם כיתובי הברכות התכולים הללו. באותו הרגע לא ידעתי מה אעשה איתם, אבל פחדתי שכשאדע מה אני רוצה- לא אמצא אותם בחנות. אז קניתי והם נחו בקופסת האביזרים שלי וחיכו לתורם.

הוצאתי אותם, הסתכלתי עליהם, הם הסתכלו עלי… פרשתי מפה לבנה על השולחן וסידרתי אותם לאורך השולחן, במרכז, כרנר. הממ…
לא אהבתי!

הסתכלתי עליהם, הם הסתכלו עלי… אספתי אותם וניסיתי שוב. הפעם פיזרתי אותם סביב השולחן כתחתיות לצלחות. הופה, את הסידור הזה אהבתי הרבה יותר.
אבל זה עדיין לא היה מספיק כדי להרגיש גמור מבחינה עיצובית. הסתכלתי עליהם, הם הסתכלו עלי… ותוך כדי חלופת המבטים הזו נזכרתי שעדנה מהפתעות שיתפה אותי, כמה זמן לפני כן, בתמונה של מארזי חג מהממים בהשראה יוונית שהיא הכינה.
היא הכינה, ואני? ראיתי, התאהבתי ועכשיו גם קיבלתי השראה.

אז

ערכתי את השולחן עם שני סטים שיש לי בבית: שמנת עם הדפס פרחוני בכחול, וסט לבן עם פס זהב. לא שילוב שהייתי עושה בד"כ. מצד שני כל השולחן הוא לא משהו שהייתי עושה בד"כ, ובכל זאת זה דווקא הסתדר.

החלק של היצירה

שלפתי בריסטולים בצבעי כחול-טורקיז-לבן שחור, הוצאתי מנקבי צורות עיגולים בגדלים שונים ופינצ'צ'תי (ניקבתי) כמות עיגולים נאה.
הדבקתי אותם אחד על השני והופלה' קיבלתי ערמת "עיגולי בלי עין הרע" לעיצוב השולחן.

התחלתי לשחק עם העיגולים: על הצלחת, ליד הצלחת, מתחת לכוס או מעל הסכו"ם… עולם יווני של אפשרויות… עד שהגעתי לסידור שמצא חן בעיני כמעט לא נשאר לי זמן להתקלח. למזלם של כולם- הספקתי 😊 😊 😊 .

בין לבין הוצאתי את בקבוקי הזכוכית האהובים עלי מהארון. אלה בקבוקים קטנים, שנמכרים עם סודה או מיצים טבעיים. אני ממש אוהבת ושומרת אותם. סידרתי בקבוק לכל סועד/ת בארוחה השתמשנו בהם כבקבוקי מים אישיים.
מעמקי הארון הוצאתי חבקי מפיות ישנים מעץ, יש לי אותם בכל מיני צבעים. מיינתי רק את הצבעים שהתאימו לשולחן, אבל במקום לחבוק את המפיות ולהעלים את הדוגמה שלהן, החלטתי להלביש את החבקים סביב צווארי הבקבוקים. על הפקקים הדבקתי "עיגולי בלי עין הרע" קטנים מבריסטול וכל זה יחד נתן תחושה כאילו לבקבוקים יש פקקים רחבים בגוונים "יווניים". אגב, מכיוון שלא היו לי מספיק חבקים לכל הבקבוקים. פשוט סידרתי אותם על השולחן בקבוק עם חבק, בקבוק בלי חבק.

וזו המהות של היצירה בעיני. כשאין לנו משהו- לא צריך להילחץ, זו פשוט הזדמנות לעצב/להמציא/לגוון.

השלמתי את המראה עם פס וושי-טייפ (נייר דבק בדוגמאות) תכלכלים סביב גוף הבקבוק.

הדבר היחיד על השולחן שנרכש מראש ובמיוחד לחג הן המפיות. כשקניתי אותן לא ידעתי מה יהיה העיצוב, ולמען האמת חשבתי שהן די משעממות, אבל, מספיק ניטרליות כדי לא להתנגש עם שום עיצוב.
כשראיתי את השולחן עם כל הכחולים, הבנתי שהמפית "המשעממת" ממש מוצאת חן בעיני, כי היא מדגישה את הכחולים ואת ה"זהב" שמודפס על ניירות העיתון, בלי להיות יותר מדי תואמת. פוקס מוצלח.

וכן, אני יודעת שהעין והכוס לא ממורכזות. יישרתי אותן לאחר מכן.
כך נולד שולחן החג היווני שכמותו מעולם לא חשבתי שיהיה לי. עכשיו הייתי מרוצה ואפילו הספקתי להתקלח 😀

להתראות ביצירות,
רחלי

נ.ב,
היום קיבלתי הודעה ממישהי שאהבה את הפוסט הקודם וגם הספיקה כבר ליישם. בין מה שהיא כתבה הופיעה גם הערת הסוגריים שכדאי לשים לב אליה למקרה שמקלות הארטיק שלכן קצרים יותר משלי:
"היי רחלי, הייתי מוכרחה לנסות את זה! זה פשוט מקסים! עדיין לא תלוי, אני רוצה לצבוע קודם בזהב, אבל חייבת להודות לך על זה, זה היה פשוט כיף (המקלות שלי קטנים כנראה, אז המרווח ביניהם הוא כ 14 סמ)…"
היא גם שלחה לי תמונה של הכוורת שהכינה. התמונה והטקסט כל כך שימחו אותי. אני יודעת שזה נשמע כמו מליצה, אבל תכלס' כל מה שאני כותבת ומשתפת כאן לוקח לי זמן, ונעשה מתוך אהבה ולמען השיתוף. אז כשאני מקבלת מכן תגובות בבלוג או בפרטי, תמונות, וסיפורי מאחורי הקלעים זה ב-א-מ-ת מאד מאד משמח אותי.
תודה!